התפרצויות זעם אצל ילדים

מהן התפרצויות זעם אצל ילדים (טנטרום)?

התפרצויות זעם הן דרך ראשונית ובלתי בוגרת לבטא כעס. גם אם אתם הורים עדינים ורגועים,
ילדכם עלול לעבור התפרצויות זעם. בהתפרצות כזו, ילדכם עלול לצרוח, לבכות, לשכב על הרצפה, לרקוע ברגלו ולא להירגע.
פעמים רבות מופיעות התפרצויות זעם בעקבות חוויית תסכול של הילד, וחוסר יכולת שלו להתמודד עם התסכול בדרך מווסתת,
שיש בה שליטה עצמית. התפרצויות זעם הן חלק בלתי נפרד מתהליך התפתחות תקין של הילד.
עוצמת התפרצויות הזעם משתנה מילד לילד בהתאם למספר משתנים, כמו מאפייני המזג של הילד, אירועים בחייו ועוד.

התפרצויות זעם יכולות להופיע לאורך כל תקופת הילדות, אולם התופעה שכיחה בעיקר בסביבות גיל שנה וחצי עד שלוש,
תקופה בה חווה הילד תהליך של נפרדות מהאחרים ויצירת זהות עצמית.
חשוב לטפל בהתפרצויות זעם, על מנת למנוע את הפיכתם לדפוס התמודדות בגילאים מאוחרים יותר.

כמבוגרים, עלינו ללמד ילדים כי כעס הוא טבעי ונורמאלי, אך יש להביע אותו בדרכים מקובלות ובצורה מתאימה.
בתהליך ההתפתחות, הילד לומד לדחות סיפוקים מיידיים ולהיות מסוגל לחוות תסכולים ולהביע כעסים בצורה מילולית ומווסתת.

לעמוד המפרט סוגי קשיים רגשיים אצל ילדים לחצו כאן

התוקפנות היא יצר טבעי ואנושי

גילויי תוקפנות או התפרצויות זעם אצל ילדים יכולות להיות חוויה מבהילה או מתסכלת עבורכם כהורים. יחד עם זאת כדאי לדעת, כי לא כל התנהגות תוקפנית היא בעייתית.
התוקפנות היא יצר טבעי ואנושי, המצוי בכולנו.
בתהליך ההתפתחות חשוב לעזור לילד לתת ביטוי לתוקפנות הטבעית שלו,
באופן שלא יעורר כעס או רגשות אשמה ולא יגרום לפגיעה בילד או בסביבתו.

כדי להבין האם קיימת בעיה, עלינו לבדוק מהם ביטויי התוקפנות, מהי עוצמתם, כלפי מי מופנית התוקפנות ובאיזו תדירות.
אל כל אלו אנו מתייחסים בהתאם לגילו של  הילד, למצבו הרגשי הכללי ולשלב ההתפתחותי בו הוא נמצא.

סוגים של ביטויי תוקפנות או התפרצויות זעם אצל ילדים

לתוקפנות בקרב ילדים פנים רבות: היא עלולה להופיע כתוקפנות פיזית כלפי אנשים (נשיכות, הצקה, יריקות, הכאה, פגיעה), תוקפנות כלפי חפצים (שבירת צעצועים, חפצים, גרימת נזק לסביבה), תוקפנות המתבטאת כאלימות מילולית (צעקות, קללות, תוכן מילולי חסר כבוד) ותוקפנות מינית.

יש גם מקרים בהם מופנית התוקפנות של ילדים כלפי עצמם (בגיל צעיר- חביטת הראש ברצפה למשל, ובגילאים מאוחרים יותר, ייתכנו ביטויים שונים של גרימת נזק עצמי).

תיאוריות פסיכולוגיות שונות התייחסו לנושא התוקפנות. לפי פרויד למשל, התוקפנות היא מולדת וקיימת אצל כל בני האדם. בתהליך ההתפתחות לומד הילד לרסן את תוקפנותו על מנת שיוכל לחיות במשפחה ובחברה. לכן, הילד לומד לעכב ולהדחיק את תוקפנותו או לתת לה ביטוי מעודן (סובלימטורי) שאינו גורם נזק, למשל באמצעות משחק דמיוני.

 מתי מומלץ לפנות לטיפול?

תוקפנות, התפרצויות זעם ובדיקת גבולות נחשבות להתנהגות נורמטיבית כשהן מופיעות בתקופת הגיל הרך, למשל סביב גיל המרד. חשוב להתמודד בצורה נכונה, שיש בה הצבת גבולות ברורה ביחד עם הכלה רגשית וראיית הילד, צרכיו הרגשיים והשלב ההתפתחותי בו הוא נמצא. אם התנהגויות אלה נמשכות בעוצמה ובתדירות גבוהים, ייתכן כי הילד סובל מקושי בויסות רגשי או תחושתי, מבעיות התנהגות או בעיות חברתיות ואף מבעיות רגשיות. 

לפניכם מידע נוסף על טיפול רגשי לילדים ועל הדרכת הורים.