טיפול דיאדי

מתי מתאים טיפול דיאדי וכיצד הוא מתבצע?

במקרים רבים, בגילאים הצעירים (עד גיל 4 לערך), טיפול רגשי לילדים מתבצע באמצעות טיפול דיאדי: הורה וילד ביחד.
טיפול דיאדי מתאים כאשר יש קושי ביחסים בין הילד וההורה, או שלילד יש קושי ואנו מאמינים שהתמקדות בקשר בין הילד להוריו תביא להטבה.
הטיפול מתמקד בניסיון לשנות דפוסי קשר או תקשורת, כאשר הדגש הוא על צרכי הילד ועל היחסים בין הילד וההורה.

בטיפול דיאדי ההורה מגיע יחד עם הילד למפגשים בקליניקה.
בטיפולים מסוג זה, אני נפגשת לסירוגין עם האם והילד, עם האב והילד, ועם שני ההורים ביחד, ללא נוכחות הילד.
במידת הצורך, המסגרת הטיפולית מותאמת למאפייני המשפחה (למשל הורה יחידני, הורים גרושים ועוד).

פנייה לאיש מקצוע סביב לבטים שלכם כהורים באשר לילדכם, עשויה לעורר תקווה להקלה, אך גם חששות וסימני שאלה.
בעמוד זה תוכלו למצוא מידע מורחב על טיפול דיאדי משולב הורה וילד ביחד.
ניסיוני העשיר בעבודה עם ילדים והוריהם, מאפשר לי להתאים לכם את המסגרת הטיפולית. אני לוקחת בחשבון את גיל הילד, משך הזמן ממנו הילד סובל מקושי, ביטויי הקושי בחיי היום יום, האם קשיי הילד חורגים מהמצופה לבני גילו וכן את מאפייני המשפחה שלכם וההעדפות שלכם.
אתם מוזמנים לקרוא מידע נוסף על סוגי קשיים רגשיים אצל ילדים. תוכלו גם לקרוא מידע על טיפול רגשי לילדים ועל הדרכת הורים.

על טיפול דיאדי

טיפול דיאדי מבוסס על מודלים תיאורטיים וקליניים העוסקים ביחסים ובהפרעות ביחסים בילדות.
בדומה לטיפול רגשי פרטני, גם בטיפול דיאדי ישנה חשיבות רבה לכך ששני ההורים יהיו מעורבים ושותפים בתהליך.
הנחת הבסיס היא כי לילד יש מערכות יחסים ייחודיות עם כל אחד מהוריו בנפרד, כמו גם עם הוריו כזוג.
מערכת היחסים של הילד שונה עם כל הורה, ולכל הורה ישנה תרומה ייחודית להתפתחותו של הילד

בטיפול דיאדי, אתם כהורים הופכים למשתתפים פעילים בטיפול.
המרחב הטיפולי יכול לאפשר לכם להבין טוב יותר את היחסים ביניכם, את התנהגותו של ילדכם ועולמו וכיצד ניתן לסייע לו.

במפגשים ביחד עם ילדכם אוכל להכיר מקרוב את הקשר ביניכם ואת מאפייניו תוך כדי המשחק המשותף,
במטרה לסייע לכם ללמוד על עולמו הפנימי של ילדכם ועל צרכיו הרגשיים.
במפגשים שלנו ללא ילדכם, תוכלו לספר על הקשיים שלכם ועל עצמכם וגם להתבונן בחוויה שלכם במפגשים עם הילד,
לעבד את התחושות והרגשות שעלו ולרכוש תובנות וכלים כיצד לסייע לילדכם.

טיפול דיאדי באמצעות משחק משותף

ילדים צעירים בדרך כלל מבטאים את מצוקתם בדרך עקיפה, בהתנהגותם ובתפקוד היומיומי שלהם.
גם ילדים שכבר רכשו מיומנויות של שפה, מתקשים בגיל הצעיר לבטא את רגשותיהם העמוקים באופנים מילוליים.
לכן, טיפול רגשי בילדים צעירים מתבצע באמצעים השלכתיים.
המשחק הוא דרך הביטוי הטובה והטבעית ביותר לילדים והוא מאפשר לילדים לבטא את עצמם, תוך שימוש במרכיבים מהעולם המציאותי והדמיוני.
דרך המשחק, יכול הילד לבטא את עולמו הרגשי בדרך הטבעית לו.
התנהגותו של הילד בחדר, כיצד הוא בוחר לשחק (או האם הוא, למשל, נמנע מלשחק), היא דרך לבטא את הרגשות, הצרכים והמשאלות שלו.

להורים המבקשים לקרוא על סוגים של קשיים בקרב ילדים, כאן תוכלו לקרוא על מגוון קשיים של ילדים,
למשל בעיות רגשיות אצל ילדים, בעיות התנהגות אצל ילדים, קשיים חברתיים אצל ילדים, אילמות סלקטיבית,
טראומה אצל ילדים, חרדות אצל ילדים, התפרצויות זעם ועוד.

אתם מוזמנים לקרוא מידע נוסף אודותיי וגם הרחבה על טיפול במשחק. תוכלו גם לקרוא על הגישה המקצועית שלי – טיפול דינמי.

דיאדה הורה-ילד ושימוש במשחק ככלי לסיוע רגשי

מהלך עבודתי איפשר לי להכיר ולבלות שעות רבות במשחק משותף עם ילדים והוריהם. עם השנים נוכחתי לראות את כוחו המרתק של המשחק לטיפול במגוון בעיות רגשיות  בקרב ילדים, לא רק בטיפול רגשי כי אם גם בבית (למידע כללי על בעיות רגשיות בקרב ילדים לחץ כאן). משחק משותף הורה-ילד המתקיים באופן מכבד ומכיל, מסייע לצמיחה רגשית של הילד וגם של ההורה ויכול לקדם את הקשר והתקשורת ביניהם. המשחק עשוי לסייע לילד לקדם מיומנויות התפתחותיות, פסיכולוגיות וחברתיות וכן לסייע להורה ולילד להתמודד טוב יותר עם שינויים ומשברים במשפחה. כל הורה יכול להפיק רווח משכלול יכולות המשחק שלו עם הילד שלו, וכתוצאה, לספק לילד סביבה תומכת יותר וקשובה יותר.

האמונה בכוחם של הורים לסייע לילדיהם באמצעות המשחק המשותף שאובה מתרפיית יחסי הורה ילד (CPRT),
שפותחה כשיטת התערבות חלופית לטיפול רגשי (ג’וארני, 1999).
על פי שיטה זו, כשההורה מצליח ליצור באמצעות מפגשי משחק משותף סביבה מקבלת, אותנטית ואמפתית לילד שלו,
הוא מאפשר לו לבטא בחופשיות ובביטחון את רגשותיו, צרכיו ופחדיו בצורה המקדמת התפתחות וצמיחה.

משמעות המשחק

המשחק הוא צורך מובנה וטבעי עבור ילדים ומשמש בטיפול ככלי לתקשר, להתחבר ולהבין את עולמו הנפשי של הילד.
כשילדים משחקים, קל להם יותר לבטא חלקים מודעים ולא מודעים מתוך נפשם, וגם רגשות, חולשות, דחפים ופנטזיות.
בשעת משחק, יכול הילד לשלב לתוך המדיום המשחקי עובדות מציאותיות כמו גם חלקים דימיוניים,
וכן להשליך לתוך המשחק משמעויות אישיות מעולמו הפנימי. המשחק מתרחש באזור ביניים נפשי, מרחב ייחודי שהוא ספק מציאות וספק פנטזיה, אך לא אף אחד מהם באופן מלא (ויניקוט).
לילדים צעירים אין עדיין את היכולת לעבד חוויות ורגשות ולכן פעמים רבות הם מחצינים את עולמם הפנימי באמצעות משחק חופשי ונותנים לו ביטוי ממשי באמצעות בובות, צעצועים, תחפושות ומשחקים אחרים.

היכולת לשחק תלויה בסביבה מאפשרת

יכולתם של ילדים לשחק תלויה בסביבה מאפשרת ותומכת כלפי עולמו הדמיוני והיצירתי של הילד ולהורה יש תפקיד חשוב,
להיות נוכח במשחק ויחד עם זאת לאפשר לו להתקיים על פי רצונו של הילד.
כשזה מתאפשר, המרחב המשחקי יכול להיות מרחב מכיל, תומך ובטוח

הנאה ממשחק חופשי נובעת מהיכולת לשהות במרחב הדואלי של “גם וגם”;
גם מציאות וגם דמיון, גם מציאות חיצונית וגם פנימית, בעת ובעונה אחת.

מבוגרים רבים מתקשים לשחק. חלקם איבדו את היכולת לשחק במהלך חייהם והם ממירים את מרחב ה”גם וגם” למרחב של “או או”.
במקום לשהות במקום בו המציאות והדמיון מתערבבים, הם שוהים בעולם המציאות בלבד:
עולם שמתאים לכללי ההיגיון והלוגיקה (בניגוד לעולם הדמיון שבו אין מגבלות ואין חשיבה סדורה).

מה הכוונה “לשהות” בעולם המציאות?  אפשר לחשוב על אינספור דוגמאות, ברמה הפרקטית וברמה הרגשית.
משחק, למשל, יכול להיות מלווה בהרבה בלגן בבית ואי סדר פיזי. משחק גם יכול להיות מלווה בלכלוך.
בשביל לשחק בחופשיות, אנו לעיתים משאילים זהויות מעולם הדמיון.
אם קשה לכם עם כל אלה, ייתכן שגם אתם, כמו מבוגרים רבים,
משתלבים בקלות במישור המציאותי והפרקטי, על חשבון ההנאה מ”כאן ועכשיו” של המשחק.

מדוע ילדים רבים מתקשים לשחק?

ילדים רבים אינם מצליחים לשחק באופן משוחרר וחופשי. חלק מהילדים נצמדים ביתר שאת למציאות, עקב תחושה פנימית שעליהם
להיענות בצורה נוקשה לנורמות ולערכים ההוריים והחברתיים. הם לא נותנים ביטוי לעולם הדמיון ולעיתים אף מתנתקים ממנו.
אצל ילדים אחרים המצב יכול להיות הפוך – נסיגה מעולם המציאות לטובת עולם פנימי דמיוני שיש בו ניתוק מהמציאות.
ילד שחווה אירוע טראומטי, למשל, עלול לסגת לאחד מהקצוות – להתנתק מהמציאות לטובת עולם דמיוני או להיפך,
להיאחז במציאות בצורה נוקשה ומקובעת, ללא יכולת להתמסר לדמיון.
ילד זה עשוי להיראות מופנם מאוד, חולמני, בעל עולם פנימי עשיר אך מסוגר בתוך עצמו.

לעיתים קרובות טיפול רגשי מתמקד ביצירת מרחב משחק עבור הילד (ויניקוט הגדיר זאת כ”מרחב פוטנציאלי”),
מתוך הכרה במקומו המשמעותי של המשחק בחיי הילד ואמונה כי המשחק יכול להיות מקום מרפא. מ

מרבית ההורים והילדים בגיל הרך מבלים לא מעט שעות בנפרד זה מזה, והמשחק יכול לשמש כגשר בין שני העולמות, מקום של חיבור, אינטימיות והכלה רגשית. המשחק יכול להיות חוויה רגשית מקדמת ומעצימה, המספקת קירבה וגם, לא פחות חשוב, הנאה. ילד המזמין אותנו למשחק משותף, למעשה מזמין אותנו לעולמו הכמוס והאישי. בואו נהיה ראויים להזמנה הזו ונתייחס בכבוד לילד ולעולמו.