אילמות סלקטיבית - אבחון וטיפול

אילמות סלקטיבית אצל ילדים (סלקטיב מוטיזם) גורמת לקושי לדבר במצבים חברתיים שונים.
רמת הסימפטומים שונה מילד לילד וכך גם הנסיבות בהן מופיעה האילמות.
בהתאם, אילמות סלקטיבית אצל ילדים שונה בחומרתה בין ילד אחד לאחר.
(תוכלו גם להאזין לריאיון שלי בקול ישראל בנושא סלקטיב מוטיזם). 

לילדים עם אילמות סלקטיבית, או סלקטיב מוטיזם, יש יכולת לדבר. בנסיבות מסוימות בהן הם חשים בנוח, בדרך כלל בבית, הם מדברים ומבטאים את עצמם היטב.
הם אינם סובלים מעיכוב התפתחותי או הפרעת תקשורת (אוטיזם) ובדרך כלל לא חוו טראומה שיכולה להסביר את הסימפטומים הקשים שגורמים להם לשתוק בחברה.
מדובר בדרך כלל בילדים בעלי אינטליגנציה תקינה, המסוגלים, בתנאים מסוימים, לבטא את עצמם ברמה גבוהה ולתקשר בצורה שוטפת וברורה.
הם מצליחים לעשות זאת בדרך כלל כאשר הם נמצאים בסביבה מוכרת, ביתית ולא מאיימת.
לעומת זאת, במצבים חברתיים שונים, למשל: תקשורת עם הגננת או צוות הגן, שיחה עם קרובי משפחה, שיחה עם המוכר בחנות או כל דמות אחרת שאינם מכירים ואינם חשים במחיצתה בטוחים, הם משתתקים.

במצבים מעוררי חרדה ישנם ילדים הסובלים מאילמות סלקטיבית אשר מאותתים על רצונותיהם באמצעות מחוות, תנועת ראש, משיכה, דחיפה, ניסיון לסמן באמצעות המבט או הצבעה. ילדים אחרי יכולים להגיב בקיפאון, חוסר הבעה, חוסר תנועה, הימנעות מקשר עין מתוך ניסיון או תקווה להיות מובנים גם ללא ביטוי מילולי. חלק מהילדים נמנעים מסיטואציות חברתיות ואחרים מנסים להשתלב בקרב בני הגיל גם ללא דיבור בפומבי, תוך שהם מצליחים לחייך או להנהן לזולת. חלק מהילדים עם אילמות סלקטיבית פתוחים יותר במחיצת ילדים והאילמות קיימת בעיקר עם מבוגרים, למשל הורים של ילדים מהגן או הכיתה, הגננת או המורה. ללא טיפול מתאים, השתיקה יכולה להימשך בין מספר חודשים ועד מספר שנים, במהלך הילדות ולעיתים גם בהתבגרות ובבגרות. 

סימפטומים נלווים לאילמות סלקטיבית

ישנם סימפטומים רבים שיכולים להופיע במקביל לאילמות סלקטיבית, למשל: התנהגות עצורה, מאופקת ונמנעת, קשיי פרידה ורמה גבוהה של תלות בהורים, סימפטומים פיזיים כמו כאבי בטן, בחילות, קוצר נשימה, עצבנות, חרדה ופחד, פרפקציוניזם  ועוד.
חלק מההורים מספרים גם על הסתגרות, עקשנות ושתלטנות בסביבה הביתית המוכרת.
לעיתים קיים פער בין האופן שבו ההורה תופס את הילד, לבין הדיווח המתקבל מהגננת או המורה.

כאשר הילדים צעירים יותר, בגן למשל, פעמים רבות הם מתקבלים כפי שהם על ידי בני גילם.
אך עם העלייה בגיל, פעמים רבות מרגיש הילד מבוכה בחברה.
הפער בין תפקוד הילד בחברה לבין מי שהוא באמת יכול להוביל לדימוי עצמי נמוך וקשיים רגשיים, הפוגעים קשות בתפקודו.

מתי מופיעה ההפרעה?

כיום מוגדרת אילמות סלקטיבית כהפרעת חרדה של הילדות. את ההפרעה ניתן לראות בבירור כבר בגילאי 2-4 והיא נפוצה בקרב בנות יותר מאשר בנים.
עד לפני כמה שנים, התופעה נקראה בפי אנשי המקצוע “אילמות אלקטיבית” (Elective mutism), כלומר אילמות מבחירה או אילמות בררנית.
ההגדרה שונתה עם הרחבת ההבנה והמודעות לכך שאין מדובר בתופעה הנמצאת בשליטה המודעת של הילד.

ממה נובעת אילמות סלקטיבית?

ילדים ומבוגרים רבים חוויים חרדה ברמה כזו או אחרת במצבים חברתיים. חלקנו מרגישים התרגשות או “פרפרים בבטן” לפני אירוע חשוב, או הופעה מול קהל.
חלקנו מתרגשים לפני הופעה פומבית, מרגישים את קצב פעימות הלב, לפעמים סובלים גם מכאבי בטן, שלשולים, בחילות, קוצר נשימה ועוד.
אלו הם ביטויים של חרדה.

בקרב ילדים ומבוגרים הסובלים מחרדה חברתית, התגובות הללו עלולות להופיע בעוצמה גבוהה ביותר,
במצבים בהם מרבית האנשים לא היו חשים איום כה גדול.
כאשר חוויית האיום הופכת למשתקת, ילדים הסובלים מאילמות סלקטיבית הופכים “קפואים” ואינם מצליחים לדבר.
חלקם מצליחים ללחוש או לסמן את רצונותיהם. אחרים לא.
למעשה הם מנסים, לרוב בצורה לא מודעת, “להיעלם” ולא לחוש את עוצמת החרדה האדירה והמשתקת.
לכן, אם נראה לכם שילדכם שותק כדי למשוך תשומת לב או לעשות “דווקא”, קרוב לוודאי שההיפך הוא הנכון.
השתיקה היא ניסיונו של הילד לצמצם את עצמו במרחב, והיא טומנת בחובה סבל רב.

ילדים שונים זה מזה בטמפרמנט (המזג) המולד. ישנם ילדים שלוקח להם זמן רב יותר להיפתח ולחוש ביטחון בסביבה לא מוכרת.
אך בניגוד לילדים אלו, הזקוקים לזמן ארוך יותר כדי להרגיש בנוח, אצל ילדים עם אילמות סלקטיבית
הזמן לבדו אינו מסייע לפתח ביטחון בסביבה החדשה. האילמות הסלקטיבית פוגעת באיכות החיים של הילד,
בתפקוד החברתי ובדימוי העצמי שלו בצורה משמעותית.

פעמים רבות, במקרים של אילמות סלקטיבית אצל ילדים / סלקטיב מוטיזם, ניתן להצביע בדיעבד על קשיים כבר מגילאי הינקות המוקדמת.
כתינוקות, חלקם היו כאלה שבכו הרבה והתקשו להירגע. אצל רבים מהם ניכרים קשיי פרידה מההורים,
רמת תלות גבוהה בהורים ביחס לגיל, הפרעות שינה, רמת חרדה גבוהה לפני אירועים טבעיים או בעת מפגש עם דמויות חדשות.
כתוצאה, קיימת נטייה להיצמד לדמויות, מקומות וחוויות מוכרות כבר מגילאים צעירים מאוד.

אבחון אילמות סלקטיבית אצל ילדים

אבחון מקצועי נעשה על ידי איש מקצוע. האבחנה ניתנת כאשר מתקיימים הקריטריונים הבאים: (על פי ה- DSM)

• אי יכולת לדבר באופן עקבי בסיטואציות חברתיות אשר יש בהן ציפייה לדבר, כגון הגן או בית הספר, למרות היכולת לדבר בסיטואציות אחרות 
• התפתחותו של הילד תקינה, הוא אינו סובל מסכיזופרניה או הפרעה פסיכוטית, האילמות אינה תוצאה של טראומה נפשית או
  בעיות שפה או הפרעות בתקשורת (אוטיזם). 
• ההפרעה נמשכת לפחות חודש אחד (לא כולל החודש הראשון של בית הספר).
• ההפרעה פוגעת בהישגים לימודים ו/או בתקשורת חברתית.

ברמה הסימפטומטית, מרבית הילדים הסובלים מאילמות סלקטיבית מצליחים לדבר ולתקשר בחופשיות לפחות במקום אחד שבו הם מרגישים ביטחון ונינוחות.

תגובות שגויות של הסביבה הקרובה

למרות מצוקתו הרבה, הילד הסובל מאילמות סלקטיבית מעורר פעמים רבות רגשות עוינים מצד ההורים או הסביבה החינוכית. מבוגרים בסביבתו הקרובה של הילד עלולים לחוש שהוא מנסה למשוך תשומת לב, לשלוט במבוגר באמצעות מניפולציות, לעשות “דווקא”… אחרים עלולים להמעיט בחומרת הבעיה ולחשוב כי מדובר בביישנות שתדעך מעצמה עם תהליך הגדילה וההתפתחות. הורים רבים לילדים עם אילמות סלקטיבית לומדים לקרוא כל ניואנס של הילד בלי מילים ולדבר במקומו בכל הזדמנות, ובלבד שלא יחווה אי נוחות. לסביבה המשפחתית והחינוכית יש תפקיד משמעותי בטיפול ותמיכה לילד הסובל מאילמות סלקטיבית.

מהו הטיפול המומלץ לאילמות סלקטיבית?

אם יש לכם חשד שהילד שלכם סובל מאילמות סלקטיבית, אל תמתינו. מומלץ לפנות לאיש מקצוע אשר יוכל לבחון האם אכן מדובר בבעיה זו.  ניסיוני הקליני הראה לי כי בטיפול בילדים הסובלים מאילמות סלקטיבית, כדאי לפעול בשלושה מישורים: טיפול רגשי לילד, הדרכה לצוות הגן או בית הספר והדרכת הורים. במקרים מסוימים, בהם החרדה עמוקה ומקשה על תפקוד הילד, ניתן לשקול מתן טיפול תרופתי תומך במקביל לטיפול בילד.

לטיפול במשחק (Play Therapy) יש הצלחה רבה בהתמודדות עם אילמות סלקטיבית אצל ילדים, כמו גם עם סימפטומים נלווים. לחצו למידע על טיפול רגשי לילדים, או למידע על הדרכת הורים.