טיפול פסיכותרפי
פסיכותרפיה מהי? אילו סוגי טיפול פסיכותרפי קיימים?
פסיכותרפיה היא שם כולל למגוון גישות שונות של טיפול נפשי, כאשר המשותף לכולן הוא מטרתן להקל על מצוקה או סבל.
ניתן לחלק את שיטות הטיפול למספר קבוצות מרכזיות, ויחד עם זאת מגוון השיטות והשילובים בין גישות הוא רב (ולעיתים יכול להיות אפילו מבלבל).
לפניכם סקירה תיאורטית כללית של גישות מרכזיות של טיפול פסיכותרפי.
אם אתם מתלבטים אם לפנות לטיפול, תוכלו לקרוא מידע על פסיכותרפיה או על ייעוץ פסיכולוגי, וכן על שיטת העבודה שלי – טיפול דינמי. תוכלו גם לקרוא שאלות נפוצות של פונים לטיפול נפשי, או לעיין במידע אודותיי וגם לקרוא או להאזין למאמרים וראיונות שלי בתקשורת.
פסיכותרפיה בגישה דינמית
הגישה הדינמית (או פסיכודינמית) היא גרסה מודרנית של הטיפול הפסיכואנליטי של פרויד – הפסיכואנליזה.
הגישה הדינמית מהווה כיום את הטיפול הקלאסי עליו אנו מדמיינים כשאנחנו שומעים את המילה “טיפול”.
אבל בניגוד לתפיסה הרווחת של מטפל אשר יושב מרוחק ומהנהן לדברי המטופל, הסיטואציה הזו רחוקה בדרך כלל מהמציאות בחדר הטיפולים של ימנו.
פסיכותרפיה דינמית ופסיכואנליזה
טיפול פסיכותרפי דינמי בן זמננו מתבצע באמצעות שיחות, בישיבה, מטפל ומטופל פנים מול פנים, בדרך כלל פעם או פעמיים בשבוע.
זאת לעומת הפסיכואנליזה המסורתית, בה המטופל שוכב על ספה, כשהמטפל מאחוריו, מחוץ לטווח הראייה, ותדירות המפגשים תכופה, כארבע או חמש פגישות מדי שבוע.
השינוי משקף תפיסה אחרת של הטיפול ושל היחסים בין המטפל למטופל.
פרויד טען כי על המטפל לייצג עמדות נייטראליות ולהיות “לוח חלק” ואנונימי עבור המטופל, על מנת לאפשר לו להתמקד אך ורק בעולמו הנפשי הפנימי.
אך מרבית הטיפולים כיום הם “בגובה העיניים”, עם הבנה שבין המטפל למטופל מתהווה מרקם בינאישי שיש בו השפעות הדדיות.
טיפול דינמי הוא טיפול רגשי המתמקד בדינמיקה הפנימית של הנפש, כוחות פסיכולוגיים מודעים ולא מודעים המשפיעים עלינו ועל חיינו. הטיפול הדינמי שואף להגביר את רמת המודעות האישית של אדם לגבי רגשותיו וחייו ולספק לו רמת הבנה טובה יותר לגבי עצמו, באופן שיאפשר התמודדות טובה יותר.
בתחילת דרכה של הפסיכואנליזה, סבר פרויד כי הנפש בנויה מכוחות יצריים הגורמים לקונפליקטים פנימיים,
שביטויים הוא סימפטומים רגשיים או פיזיים.
הכוחות היצריים, לפי פרויד, הם אלו שמניעים את האדם.
אלו יצרים פיזיולוגיים בסיסיים (כמו רעב או צמא) ויצרים דחפיים מולדים (כמו מין-ליבידו ותוקפנות).
פרויד טען כי היצרים הללו מניעים את האנרגיה הנפשית שלנו.
בתחילת דרכה של הפסיכותרפיה, הדחף וסיפוקו עמדו במרכז ההווייה האנושית.
אבל עם השנים החלה הכרה בכך שאנו מונעים ליצירת קשר אינטימי, קרוב, קשוב ולא רק לסיפוק דחפים.
טיפול פסיכותרפי בגישה דינמית היא טיפול ארוך טווח,
העוסק במגוון היבטים רחב של חיי המטופל ורגשותיו (זאת לעומת שיטות קצרות מועד או שיטות ממוקדות, העוסקות בקושי ספציפי).
ההנחה היא שדפוסים אישיותיים ורגשיים מתפתחים בילדות ומשפיעים על חיינו גם בהווה, ועל מנת להשיג שינוי ממשי בחיי המטופל ולהגיע להבנה טובה יותר של המטופל והדינמיקה הנפשית הייחודית שלו, יש צורך בתהליך עמוק.
זרמים בפסיכותרפיה דינמית
כיום קיימים זרמים רבים בפסיכותרפיה הדינמית, ורוב המטפלים מאמינים כי הנפש שלנו מתהווה כתולדה של הקשר עם דמויות הורה או מטפל עיקרי בילדות,
ומאפייניו המופנמים יצוצו גם בקשרים אינטימיים אחרים בחיינו. מסיבה זו, התבוננות בקשר בין המטפל למטופל הפכה להיות מרכיב חשוב בטיפול.
מספר זרמים עיקריים שהתפתחו עם השנים:
- גישת יחסי אובייקט: מתמקדת ביחסים המוקדמים שהפנים האדם בינקותו, אשר בהיותו בוגר מושלכים כלפי אובייקטים מציאותיים בסביבתו. האדם נתפס כמחפש תמידי אחר קשר, אחרי אובייקט להתחבר אליו, ולא כיצור המבקש למצוא פורקן לחלק הדחפי. טיפול על פי גישה זו ינסה, בין השאר, להתבונן באופני השחזור של יחסי האובייקט המוקדמים שהופנמו אצל המטופל, בטיפול, וישאף ליצור תיקון ליחסי האובייקט השליליים המופנמים.
- הפסיכולוגיה של האגו: בגישה זו מושם דגש על המבנה המרכזי של הנפש, האגו, ועל ההגנות המרכזיות ששומרות עליו מפני חרדה. הטיפול שואף להביא לצמיחה נפשית שבה האגו הולך ונפרד מהנוכחות ההורית ומהתלות שמאפיינת את תקופת הילדות.
- פסיכולוגיית העצמי: מדגישה את הבנת הנפש והמצוקה הנפשית לא כנבנית סביב מאבק בין יצרים של מין ותוקפנות לבין האיסורים החברתיים (כפי שסבר פרויד), אלא כנבנית מתוך יחסים וחיבור לדמות המספקת את היסודות ההכרחיים למבנים נפשיים תקינים, באמצעות אמפתיה, החיונית לבניית עצמי בריא. העדר אמפתיה מותאמת מהווה פגיעה בהתפתחות הנפש. לכן, הדגש הטיפולי הוא על אמפתיה כלפי העמדה הנפשית בה נמצא המטופל, תוך שהמטפל משמש כ”זולת עצמי”.
- טיפול התייחסותי או אינטרסובייקטיבי: לפי העמדה ההתייחסותית, בטיפול מתקיים מפגש הדדי בין שני אנשים, שני סובייקטים, משמע היחסים בין המטפל למטופל אינם יחסים בין סובייקט(המטופל) לבין אובייקט (המטפל) כפי שטענו גישות עבר, אלא מדובר ביחסים בין סובייקט לסובייקט. המטפל אינו יודע על המטופל יותר מכפי שהמטופל יודע על עצמו, וניתנת חשיבות רבה לרגשות ולמחשבות שעולות אצל המטפל.
פסיכותרפיה בגישה קוגניטיבית התנהגותית (טיפול CBT)
טיפול קוגניטיבי- התנהגותי הוא טיפול קצר מועד, המכוון למטרה ברורה וממוקדת.
טיפול פסיכותרפי זה מתאים מאוד לקשיים ופוביות ספציפיות כמו פחד קהל, חרדה חברתית, חרדת טיסות, חרדת בחינות, התקפי חרדה, חרדה מג’וקים וכיוצ”ב. הטיפול מבוסס על הרעיון לפיו על מנת ליצור שינוי אצל המטופל, יש צורך בשינוי קוגניטיבי-תפיסתי, לצד למידה ותרגול ברמה ההתנהגותית. בשונה מהטיפול הדינמי שמתייחס גם להבנת אירועי עבר, הטיפול בגישה קוגניטיבית התנהגותית מתמקד בקשיים, מצוקות ודפוסי חשיבה שגורמים להפרעות רגשיות בחייו העכשוויים של המטופל. החלק הקוגניטיבי בגישה זו מתייחס לשינוי מחשבות או אמונות שליליות של המטופל, אשר גורמות לו סבל.
המטפל מנסה לזהות מחשבות כוללניות או דפוסי חשיבה מזיקים
(למשל הכללה מוגזמת, גישה של “או הכול או כלום” או “שחור ולבן”),
מתוך אמונה ששינוי המחשבות יגרום לשינוי רגשי.
החלק ההתנהגותי מכוון לשינוי ההתנהגות המגבילה בטכניקות שונות
(למשל חשיפה הדרגתית לגירוי מעורר חרדה, טכניקות הרפיה, מפגש ישיר עם הגירוי מעורר החרדה וכיוצ”ב).
בעשור וחצי האחרון הופיעו שיטות שמהוות שילוב של גישות דינמיות וקוגניטיביות, למשל סכמה תרפיה או DBT, אשר בנויות ממערך מובנה של פעולות ומטרות, בשילוב עם אלמנטים דינמיים.
על כך בשני הסעיפים הבאים.
תרפיה דיאלקטית-התנהגותית (DBT)
גישה שפותחה על ידי מרשה לינהן. במקור פותחה הגישה לנשים בעלות הפרעת אישיות גבולית,
במטרה לסייע סביב קושי בוויסות רגשי, שמשמעו עוצמת רגשות ומידה רבה של פגיעות רגשית וקושי בחזרה למצב של איזון רגשי.
קושי בוויסות רגשי עלול לגרום להפרעה ניכרת במגוון תחומי חיים ולעורר תגובות רגשיות כמו אימפולסיביות,
תנודות רגשיות קיצוניות, מערכות יחסים בעייתיות, פגיעה עצמית, כעסים, חרדות, דכאון ועוד.
גישה זו כוללת בדרך כלל טיפול פרטני, טיפול קבוצתי וקשר עם המטפל במצבי חירום בין הפגישות השבועיות.
סכמה תרפיה
מושג הסכמה מתייחס לעקרונות דרכם כל אדם חווה ומארגן את העולם, אשר מבנים את תפיסותיו, חוויותיו ויכולת ההסתגלות שלו.
בהתאם לנסיבות החיים המוקדמות, הטמפרמנט המולד וסוג הקשר הנוצר עם הדמויות המשמעותיות בחיי הפרט,
עשויות להתגבש סכמות בלתי מסתגלות המביאות לקשיים רגשיים ולפגיעה בתפקוד.
המטפל מתמקד בזיהוי הסכמות, מצבי סכמה וסגנונות ההתמודדות עם הסכמות הבלתי סתגלניות,
ומסייע למטופל לזהות את מקורן ואת האופן בו הן גורמות לפגיעה בתפקודו.
במסגרת הקשר הטיפולי, המטפל שם דגש גם על ביסוס קשר טיפולי המכוון לסיפוק צרכים רגשיים כעניין,
אמפתיה, הכלה, החזקה וקבלה של המטופל, במטרה לייצר סביבה רגשית העונה על צרכים אשר לא סופקו בשלבי התפתחותו המוקדמים של המטופל.
המטפל יכול לשלב בטיפול טכניקות קוגניטיביות, התנהגותיות ועוד.
טיפול פסיכותרפי בגישה אקזיסטנציאלית
הפסיכותרפיה האקזיסטנציאליסטית רואה באדם יותר מאוסף דחפים או דפוסי התנהגות.
לפי גישה זו לאדם יש מבנה ייחודי אשר צומח, משתנה, חווה, סובל ויוצר.
,בפסיכותרפיה אקזיסטנציאליסטית, המטפל שואף להבין את החוויה הייחודית של המטופל בעולמו ובמציאות חייו
ולהתבונן בהווייתו בעולמו.
בחינה עמוקה של הווייתנו בעולם עשויה להביא אל חדר הטיפולים קונפליקטים כמו פחד מפני סופיות החיים,
בדידות האדם, חיפוש אחר משמעות, חופש והאחריות המוטלת עלינו בעיצוב עולמנו. את הנושאים הללו חווה כל אדם בדרך אישית וייחודית לו. לפי הפסיכותרפיה האקזיסטנציאליסטית, הבנה וביטוי של הקונפליקטים הניצבים בבסיס אישיותנו עשויה לאפשר הקלה על הסבל הקיומי.
טיפול פסיכותרפי בגישה הומניסטית
גישה דומה מאוד לגישה האקזיסטנציאלית. פסיכותרפיה ברוח הגישה ההומניסטית מדגישה הגשמה עצמית של המטופל באמצעות מימוש הפוטנציאל האישי הייחודי לו.
במרכז הגישה, שפותחה במקורה ע”י קארל רוג’רס, עומד יחס חיובי וקבלה ללא תנאי של המטפל למטופל כחוויה מתקנת עבור האדם.
הגישה גם מדגישה את האמפתיה והכנות של המטפל כלפי המטופל
גישה זו הינה בלתי מכוונת, משמע המטפל נמנע מתן עצות בנושאים שונים למטופל ומאפשר למטופל לכוון את הטיפול באופן מותאם לקצב האישי שלו.
המטרה הינה לגרום למטופל לבטוח בעצמו ובידע הפנימי שלו.
פסיכותרפיה גופנית או פסיכותרפיה ממוקדת גוף
פסיכותרפיה גופנית היא ענף של פסיכותרפיה הוליסטית. טיפול פסיכותרפי בגישה זו מוסיף אל השיח המילולי טכניקות גופניות
כמו מגע, עיסוי, עבודת נשימה, דמיון מודרך, תנועה, מדיטציה ועוד מתוך הנחת בסיס’
כי רגשות מודחקים, טראומות וזיכרונות שאנו צוברים במהלך החיים מוטבעים בגופנו, עלולים ליצור בעיות פסיכוסומאטיות ומחלות.
פסיכותרפיה גופנית מתייחסת אל האדם כאל הוויה שלמה בה הגוף והנפש אינם חלקים נפרדים זה מזה כי אם מהות אחת הוליסטית.
פסיכותרפיה בגישה מערכתית
הגישה המערכתית מתבססת על ההנחה כי יש להתבונן באדם ובקשייו על רקע האינטראקציות שלו עם סביבתו,
זאת משום שלדעתם קשיי האדם מתבטאים ונמצאים באינטראקציה עם מערכות חברתיות (זוגיות, משפחה, עבודה וכו).
לכן, כדי להביא לשינוי בחיי המטופל יש להבין את קשיי האדם בהקשרם המערכתי,
ולטפל בהם באמצעות שינוי האינטראקציות הבעייתיות המאפיינות את המערכת,
ולא רק באמצעות טיפול פרטני בסימפטום הספציפי.