טיפול במשחק (Play Therapy)

למה דווקא טיפול במשחק? מה תפקידו של המשחק בחיי הילד? כיצד התקדמות שרואים בחדר הטיפולים, תוך כדי המשחק המשותף של הילד עם המטפל תתבטא ב”חיים האמיתיים”, שמחוץ לחדר הטיפולים?  בדברים שיובאו כאן, אנסה לתת מענה למגוון שאלות על טיפול במשחק ועל המשחק ככלי טיפולי בטיפול בילדים.

לחצו לקריאת מידע כללי על טיפול רגשי לילדים או על קשיים רגשיים אצל ילדים. תוכלו גם לקרוא מידע נוסף אודותיי, או על הגישה המקצועית שלי – טיפול דינמי.

טיפול במשחק לילדים 

טיפול במשחק מבוסס על ההבנה, שהמשחק הוא צורך פנימי ואוניברסאלי של ילדים.
כשילדים משחקים, הם משלבים בפעולותיהם צרכים פסיכולוגיים, רגשות, כמיהות, אכזבות וזיכרונות, מודעים וגם לא מודעים.
המשחק מאפשר לילד לגלות את עצמו (וגם את זולתו) בדרך שיש בה יצירתיות, הנאה ושמחה.
בעולם המשחקי, הילד יכול לשלב מרכיבים ממציאות חייו, וגם חלומות ודמיונות, תוך שהוא יוצק למשחק משמעות אישית וייחודית לו.

היתרון המרכזי של טיפול במשחק טמון בכך שכמעט כל ילד אוהב לשחק (עם ילדים שאינם משחקים, לעיתים זוהי מטרה טיפולית בפני עצמה). בטיפול במשחק, משמש המשחק ככלי השלכתי, באמצעותו הילד יכול להביע את עולמו הפנימי, גם ללא מילים.
המשחק מסייע לילדים לבטא את עצמם ואת עולמם בדרך טבעית ולא מאיימת.
משחק מאפשר גם יצירת קירבה ותקשורת בין ילדים (בינם לבין עצמם) וכן בין ילדים למבוגרים.
כל שצריך הוא לשחק ביחד.
במהלך טיפול רגשי במשחק לילדים, מתוך יחסי אמון וקירבה הנרקמים בין המטפל לילד,
יוכל המטפל להבין טוב יותר את עולמו הפנימי של הילד ולסייע לו לעבד את הצרכים או הקונפליקטים בעטיים הגיע לטיפול.

ייחודו של טיפול במשחק עבור ילדים

בפסיכותרפיה למבוגרים, המטופל יכול לבטא את חיי הרגש שלו באמצעות השפה והמילים.
אך שפתו של הילד שונה. שפת הילד היא המשחק. למשל, כשילד בן 5 עוטה גלימת סופרמן ו”עף” בלהט ברחבי הבית,
יכול להיות שהוא מנסה להתמודד עם תחושות של פגיעות וחוסר אונים הנובעים מהיותו ילד, הנאלץ להשלים עם תכתיבי המבוגרים בחייו.
הדמיון מסייע לו להרגיש, ולו לזמן מוגבל, את יכולות העל שלו אל מול עולם המבוגרים.
המשחק מאפשר לילד ביטוי עצמי במרחב חופשי ובטוח, הנתון לשליטתו הבלעדית. רק שם הוא יכול לבטא רגשות, כאבים ומשאלות.

ילדים לומדים ומתפתחים באמצעות משחק.
המרחב המשחקי הוא המקום בו ילדים יכולים ליצור, לחלום, לחקור, להרוס, לבדוק, לשאול, לגעת בחומר וגם בנפש.
המשחק מתרחש באזור ביניים נפשי, מרחב ייחודי שהוא ספק מציאות וספק פנטזיה, אך לא אף אחד מהם באופן מלא (ויניקוט).
מרחב זה יכול להתקיים באינספור רגעי משחק ויצירה בחיי היום- יום, וגם במרחב הנוצר במהלך טיפול במשחק.
המשחק מאפשר תקשורת ברובד ייחודי, אשלייתי, פתוח, לעומת המילים שעלולות להחוות,
במיוחד על ידי ילדים בעלי הפרעות קשות, כחודרניות, מתקיפות, ביקורתיות, מעוררות חרדה.

ההתנהגות האנושית היא התנהגות משחקית

כשאנחנו משחקים, אנחנו חווים, גם אם איננו מודעים לכך, משהו מהצרכים, המשאלות, הקונפליקטים והחרדות שלנו.
המשחק כתופעה ריתק הוגי דעות, חוקרי תרבות, פילוסופים, פסיכואנליטיקאים ועוד,
ואצל כולם הופיעה הנחת בסיס כי ילדים זקוקים לפעילות משחקית כחלק מהתפתחות תקינה.

העולם המשחקי יוצר עבור הילד הזדמנויות למידה, הסקת מסקנות, שכלול מיומנויות, פיתרון בעיות ופיתוח כלים קוגניטיביים, מוטוריים ורגשיים להתמודדות עם קונפליקטים שמזמנים חיי היום-יום שלהם. המשחק הוא דרך לגילוי העצמי, לגילוי הזולת ולגילוי העצמי בקונטקסט של יחסים.

טיפול במשחק – רקע

המשחק ככלי טיפולי העסיק תיאורטיקנים רבים, מראשית דרכה של הפסיכואנליזה ועד היום. פרויד למשל, ערך הקבלה בין משחקם של ילדים לבין אסוציאציות חופשיות שמביעים מבוגרים בטיפול.
בתחילת המאה העשרים, כתב פרויד את הטיפול המתועד הראשון שנעשה באמצעות משחק – הטיפול בהנס הקטן.
טיפול זה נערך על ידי אביו של הנס בהדרכתו של פרויד, והוא מהווה את תיאור המקרה הראשון בהיסטוריה של טיפול פסיכואנליטי בילדים.

אנה פרויד ומלאני קליין היו הראשונות שפרסמו את הרעיונות שלהן על טיפול רגשי במשחק לילדים בצורה שיטתית, במאה הקודמת.
אנה פרויד סברה, כי המשחק מקל על יצירת קשר ואמון בין המטפל לילד ומאפשר לגעת בעולמו הפנימי.

מלאני קליין השתמשה במשחק כדי להבין התנהגות ילדים עד גיל שש, וטענה כי המשחק הוא הדרך ללא מודע שלהם, בדומה לאסוציאציות חופשיות בקרב מבוגרים.
קליין האמינה כי כשם שבטיפול פסיכואנליטי במבוגרים נעשה שימוש באסוציאציות לצורך תובנה ופירוש,
כך בטיפול בילדים ניתן להשתמש במשחק כבסיס לפירוש האנליטי.

עמדתה של קליין הייתה מנוגדת לעמדתה של אנה פרויד, אשר סברה כי האני החלש והבלתי מפותח של ילדים, לא מאפשר להם להתמודד עם פירושים עמוקים.
לכן אופן הטיפול שלה היה יותר פסיכו חינוכי.

וירג’יניה אקסליין המשיכה ופיתחה את שיטת הטיפול במשחק, והדגישה את יכולתו של המשחק לאפשר יצירת קשר בטוח בין המטפל לילד.
היא הדגישה את חשיבותו של ביסוס חדר הטיפולים כמרחב מוגן, מאפשר ומקבל,
באופן שיאפשר לילד להביע את עצמו, בדרכו שלו, ללא תחושת שיפוטיות או ביקורת.

ויניקוט, המשחק וטיפול במשחק

ויניקוט ראה במשחק הרבה יותר מאשר שלב בהתפתחות הילד. לטענתו, המשחק הוא מאפיין של כלל ההתפתחות האנושית והוא מהווה בסיס להתפתחות ושימור האמנות, המוזיקה, הפילוסופיה והדת בתרבות שלנו.
לטענתו, משחק אינו תופעה של גיל הילדות, אלא מרכיב רוחני ותרבותי המתבטא גם בחיי המבוגר (למשל בהנאה ליצור או לצרוך תרבות).
המשחק הוא מימד קיומי חשוב שמבטא, וגם תורם, לבריאותו הנפשית של האדם.
הוא מבטא אקט של יצירה והענקת משמעות, במקום בו כבר ניתנת משמעות אחרת.
וניתן להתייחס אליו גם כסוג של כלי להשגת בריאות נפשית, הכלי העיקרי בו האדם יכול לממש את עצמו;
המשחק הוא מרחב פוטנציאלי של היווצרות חיים משמעותית, התרחשות בוראת של העצמי.
המשחק הוא לא רק אמצעי, אלא מרחב שממנו יכולה להתפתח היצירתיות של כל ילד (וגם מבוגר), זהו מרחב רגשי מאפשר חיים.

קראו כאן מאמר מעניין על המשחק וחשיבותו בהתפתחות ילדים, מתוך המגזין האינטרנטי “אלכסון” (מאמר של פיטר גריי)

המשחק – יותר משלב התפתחותי

לפי ויניקוט, המשחק הוא יותר מאשר שלב בהתפתחותו התקינה של הילד; המשחק הוא מאפיין של כלל ההתפתחות האנושית.
היכולת לשהות בתוך מרחב ביניים משחקי, שאינו ממש דימיון אך גם אינו ממש מציאות,
הוא צורך קיומי לביטוי ופיתוח העצמי של הילד ושל המבוגר.
המשחק לפיכך אינו תופעה של גיל הילדות, אלא מרכיב רוחני-תרבותי שיש לו ביטוי גם בחיי המבוגרים.
אנחנו שונים ביכולת שלנו ליהנות מהמרחב המשחקי: חלקנו מתקשים להשתלב וליהנות ממשחק ילדים ואחרים מתגעגעים ומחפשים הזדמנויות לשחק.

המשחק מהווה אפיק לביטוי של החלק בעצמי, שוויניקוט קרא לו העצמי האמיתי (True self). בטיפול, ביטויים של העצמי האמיתי (למשל באמצעות משחק, אך לא רק), עשויים לאפשר ולבטא הנאה, גדילה וצמיחה פסיכולוגית.
בטיפול במשחק בילדים, הילד עשוי לבחון ולהתבונן בחלקים של עצמו ושל זולתו בסביבה מוגנת, תחת ההגנה שמספק המרחב המשחקי.
הפעילות המשחקית המשותפת שנוצרת במרחב הביניים של עולם המשחק,
יוצרת חיבור ייחודי ומרגש ושותפות בחוויה ובהוויה בין הילד המטופל לבין המטפל.

המשחק, לפי ויניקוט, מתרחש במרחב שבין המציאות הסובייקטיבית הפנימית לבין המציאות החיצונית. מרחב זה הוא לכן שברירי, והשבריריות הזו יוצרת ריגוש והנאה בשעת המשחק.
הילד המשחק מוצא ביטוי לחוויה הפנימית, הסובייקטיבית והאישית שלו ומפגיש בינה לבין העולם שמחוץ לעצמו.

ויניקוט התייחס למימד ההפתעה, ההתרגשות והספונטניות כחלקים בחוויה המשחקית, אשר מחזקים ובונים חלקים בעצמי.
הילד המשחק מוותר על אילוזיה של שליטה, מתמסר לאשליה ולקסם המשחקי, לוקח סיכון בחשיפת עולמו הפנימי לטובת אפשרות של ביטויי חיות, חיוניות ויצירתיות שהם חלק מהעצמי האמיתי שלו.

המרחב המשחקי

היכולת לשחק, לא רק בטיפול במשחק אלא בכלל, תלויה גם בקיומה של סביבה מאפשרת, הנותנת מקום לחוויה הספק דמיונית ספק מציאותית של הילד, חוויה שיש בה אשליה.
במרחב שיש בו איום או מתח, לא תתאפשר חוויה משחקית שמאפשרת מפגש בין דמיון ומציאות.
אם, למשל, הורה יקניט את ילדו על כך שמקל הקסמים הוא סתם ענף עץ, ויעמת אותו עם עובדות המציאות האובייקטיבית,
הילד יתקשה להמשיך לשחק את המציאות הסובייקטיבית שיצר בדמיונו.

או למשל, אם המשחק נחווה כאמיתי או מפחיד מדי (וכבר לא מרגיש כמו משחק ב”כאילו”), הוא עלול לעורר חרדה ובהלה והילד המשחק עשוי להפסיק את המשחק.
המשחק הזה כבר לא היה במימד האשלייתי – הוא הפך להיות מציאותי מדי ומפחיד מדי והילד יבקש להתרחק,
לבטל את הסכנה, להחזיר לעצמו את הביטחון לו הוא זקוק.

בטיפול במשחק, כאשר הילד מרגיש בטוח ונינוח, הוא יודע כי הוא יכול להיכנס ולצאת מהמרחב המשחקי על פי רצונו ובחירתו, ולהפסיק את המשחק אם כך ירצה.
זה בדיוק הקסם המשחקי, בהיותו מאפשר לאשליה להתקיים ולא להתקיים על פי רצוננו.

מרחב משחקי אופטימאלי מתרחש בסביבה בטוחה, מוכרת ומוגנת, כזו שמאפשרת גמישות וחופשיות להיכנס למשחק – אך גם לצאת ממנו.
המשחק הוא מרחב פוטנציאלי, שיש בו חיים ויש בו בריאה של העצמי ויש בו אשליה ופנטזיה המאפשרות מימוש וביטוי עצמי.
בטיפול במשחק, ובמשחק בכלל, המשחק הוא לא רק אמצעי, אלא גם מטרה בפני עצמה.

אם אתם מתלבטים האם טיפול רגשי במשחק יכול להתאים לילד שלכם, אתם מוזמנים לפנות אליי לצורך היוועצות ראשונית.