מאיה שפילמן
פסיכותרפיסטית
טיפול למבוגרים, נוער וילדים
מה ילדים עושים בטיפול רגשי לילדים?
כל כמה זמן אני נתקלת בשאלות של הורים בקבוצות בפייסבוק וגם באופן אישי לגבי הילד שלהם, שנמצא בטיפול.
מסתבר שגם הורים שעשו את ההחלטה להביא את הילד לטיפול רגשי, לא תמיד מבינים מה בעצם הילד עושה בחדר שלי. כתוצאה, הם שואלים אותי בתסכול: מה ילדים עושים בטיפול רגשי לילדים? איך זה נראה בחדר הטיפולים? “הילד שלי אומר שהוא לא מספר לך כלום, אז מה הטעם בטיפול?” ו- למה זה נמשך כל כך הרבה זמן?. לכן, החלטתי לשפוך קצת אור על הנושא.
מציאות לעומת דימיון
הורים הרבה פעמים מדמיינים טיפול בילדים (Play Therapy) כמו תסריט הוליוודי: ילד או ילדה משחקים בבובות או קוביות, ולצידם מטפל.ת שואל שאלות, מקשיב, ומצליח “להוציא” מהילד מידע.
כתוצאה, הורים שמגיעים אליי הרבה פעמים מזהירים אותי ש”הילד בונקר שלא מספר שום דבר” או “היא מאוד סגורה ומופנמת”. הם מופתעים כשאני מסבירה, שטיפול בילדים לא תלוי במה שהילד מספר (או לא).
זה נכון שיש ילדים וילדות שאוהבים לספר מה עובר עליהם ויודעים גם לתאר מה הם מרגישים. אבל הרבה מאוד ילדים ממש לא. לפעמים זה קשור לגיל הילד וליכולת השפתית שלו, לפעמים לסוג התקשורת במשפחה, למורכבות הבעיה, ולפעמים זה עניין של אופי וטמפרמנט.
טיפול בילדים באמצעות משחק לא מבוסס על מה שהילד מספר או לא מספר ולגמרי יכול להתקיים (ובהצלחה) גם עם ילדים שלא מתלהבים לשתף.
איך את מטפלת בילד שלא מספר כלום?
מערכת היחסים ביני לבין הילד או הילדה, ולא דווקא דברים שהוא מספר, היא הכלי המרכזי להבין את הילד וגם את הסיבות שהביאו אותו, או ליתר דיוק את הוריו, לפנות לטיפול. לכן, המטרה שלי היא להתבונן לעומק על הקשר הזה ולנסות להבין איך הילד או הילדה רואים וחווים אותי, את עצמם ואת סביבתם.
אבל זה לא כזה פשוט, כי הקשר הטיפולי שהילד יוצר איתי, מושפע מדרכי ההתקשרות המוכרות לו. לדוגמה: ילד שמרגיש שכולם ביקורתיים ושיפוטיים כלפיו, יכול להגיב לשאלות שלי, אפילו שאלות היכרות סתמיות, כאילו אני מחפשת לערוך בירור או לנזוף בו (ואז גם יחווה אותי בצורה לא נעימה). ילדים מביאים לקשר איתי דפוסים שהם מכירים ממערכות יחסים קודמות עם דמויות קרובות. כלומר, התפקיד שלי הוא למעשה לזהות ולנסות להבין ולעבד את הדפוסים הללו. כך, למשל, ילד שמגיב בצורה קשה לשאלות שלי, בעצם מספר לי הרבה על עצמו ועל איך הוא חווה את העולם, מבלי ששיתף אותי במידע ממשי.
ההתנהלות המשחקית בחדר
עוד דבר שעוזר לי להבין את הילד גם מבלי שהוא מספר על עצמו ועל רגשותיו, הוא ההתנהלות המשחקית בחדר. יש ילדים וילדות שמשליכים את רגשותיהם על בובות ומספרים על החיים שלהם ואחרים מתנהגים את הרגשות שלהם בלי לספר כלום.
דרך המשחק המשותף, אני מנסה להשיג ביחד עם הילד או הילדה הבנה טובה יותר של אירועים ורגשות, ואז אנחנו יכולים לעשות ביחד חיבורים בין מה שקורה בחדר לבין מה שקורה בחיים האמיתיים.
כתוצאה, למתבונן מהצד, ההתרחשות בטיפול יכולה להראות “סתם” משחק, אבל עבורנו בחדר יכולה להתרחש דרמה חשובה של החיים הפנימיים.
ילדים גדולים יותר, הרבה פעמים מתעניינים במשחקי קופסה. במשחקים הללו יש כללים ברורים, מטרה, מנצח ומפסיד. זה אולי מפתיע אבל גם המשחקים הללו, שלכאורה קבועים ונראים אותו דבר עם כל ילד, מספקים לי הזדמנות טובה להצצה לתוך נפשו של הילד המשחק. ניקח לדוגמא דוקים:
יש ילדים שמשחררים את הדוקים בצורה פרועה, ואז הדוקים מתפזרים בכל חלל החדר, ולא נצמדים זה לזה בערמה סבוכה, וזה יכול להעיד (אבל לא חייב!) על כמה הם רוצים לנצח ואולי גם כמה עבורם הפסד או כישלון הוא חוויה קשה.
חלק מהילדים מבטאים תסכול ואומרים “כרגיל לא הולך לי” או “תמיד אני מפסיד” ובכך חושפים אותי לתחושתם בעולם.
אחרים מגיבים להפסד בהימנעות. הם לא ירצו לשחק בכלום, או במשחק שהפסידו בו בעבר. ויש כאלה שמגיבים להפסד בהתנהגות תוקפנית, כלפי המשחק או כלפיי. כולנו לא אוהבים להפסיד אבל ההתנהגות ברגעים האלה מספרת על אסטרטגית ההתמודדות של הילד בעולמו.
וכמובן, יש ילדים שמשתפים במה הם מרגישים ואחרים מנסים לעשות הכל כדי להימנע ולהסתיר מה הם מרגישים (“אין לי בעיה להפסיד”).
עם העמקת ההיכרות, מצטרפים להם עוד ועוד אלמנטים דרכם הולך ומתהווה הקשר שלנו, במטרה לאפשר לא רק התבוננות, אלא גם צמיחה וגדילה נפשית. וזו התשובה לשאלה למה זה לוקח זמן.
כל ילד מביא את מי שהוא. והדרך בה הוא או היא משחקים, מסייעת לי להבין אותם. ההורים הם, כמובן, חלק חשוב ביותר בדרך הזו.
ילדים קטנים וגדולים משחקים כל מיני משחקים כשהם באים לטיפול. כמטפלת, אני פוגשת את הילד כשהוא בגיל כרונולוגי מסוים, אבל הגיל הזה לא תמיד הולך ביחד עם הגיל הנפשי ובטיפול אפשר לבטא מקומות ילדיים לא רק בשיחה, אלא גם במשחק.
אז אם נדמה לכם שהילד “סתם” משחק דוקים בטיפול, וגם אם נראה לכם שהילד שלכם לא מדבר בטיפול, יכול להיות שאתם צודקים, והילד לא מדבר במילים, אבל קרוב לוודאי שהוא מדבר בדרכים אחרות, וגם הן מאפשרות עבודה נפשית מעמיקה. למידע נוסף על טיפול רגשי לילדים לחצו כאן.